פסק-דין בתיק ע"א 2254/09

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיאה ו' אלשיך) בבש"א 8153/08 (פש"ר 1400/07) שניתן ביום 28.1.2009, במסגרתו נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיב 1 לחייב את המערערים לשלם לו 1,500,000 ש"ח בגין שיקים שנמסרו לו על חשבון רכישת המלאי, הציוד והמוניטין של חברה שבפירוק וסכום נוסף של 200,000$ כפיצוי מוסכם על הפרת הסכם. כמו כן, אושרה מכירת יתרת מלאי החברה על פי הערכת שמאי וניתן אישור לקיום התחשבנות בין המשיב 1 לבין המערערת לאחר שיגבה את הסכומים האמורים.

רקע עובדתי

1.             המשיב 1 הוא המנהל המיוחד שמונה לחברה שבפירוק אשר ניהלה בית מסחר למוצרי חשמל ואלקטרוניקה (להלן: החברה שבפירוק). המערער הוא בעל מניות בחברה שבפירוק והמערערת היא חברה שבבעלותו ואשר תחת ניהולו. בין המשיב 1 לבין המערערת נחתם ביום 31.7.2007 הסכם לרכישת המלאי, הציוד והמוניטין של החברה שבפירוק, שבעקבותיו התעוררה מחלוקת בין הצדדים (להלן: הסכם הרכישה). כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אין מחלוקת כי המערערים לא עמדו בתשלום התמורה המוסכמת בהסכם הרכישה, למרות שניתנו להם הארכות מועד, לרבות הארכת מועד שניתנה בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בפעם הראשונה בה התגלגל הסכסוך לערכאות. חרף האמור לעיל התמורה לא שולמה במלואה ושיקים שנמסרו למשיב 1 חוללו בהעדר כיסוי לפירעונם.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.            לפני בית המשפט המחוזי טענה המערערת כי הוטעתה וחתמה על הסכם הרכישה מתוך הנחה שקיים מלאי בערך גבוה, אלא שבפועל מכר המשיב 1 את המלאי טרם העברת החזקה, כולל מכירת מלאי למקורבים במחירים נמוכים מאוד. בית המשפט המחוזי קבע כי בכל הנוגע לטענת המכר למקורבים, לא הוצגה בפניו ולו ראשית ראיה, ומאידך גיסא, בכל הנוגע למכר במבצעים ובמחיר נמוך, עולה כי כך נהג אף המערער כאשר בוצעה מכירה מוסכמת על חשבון התמורה, כפי שעולה במפורש מחקירתו. באשר לעדותו של המערער קבע בית המשפט המחוזי כי היא הייתה מתחמקת ובלתי אמינה וכי הרושם שהותירה עליו אינו עולה בקנה אחד בהכרח עם טענות בא כוחו. זאת ועוד, נקבע כי עמדת המערערת נגועה בחוסר תום לב, מאחר שהיא מנסה לתרץ בדיעבד אי תשלום תמורה חוזית, וזאת חרף ארכות ופשרות שניתנו לה בנדיבות.

בית המשפט המחוזי קבע כי למעשה דין עמדת המערערת "להידחות בשתי ידיים" מכוחו של כל אחד מהטעמים הבאים, קל וחומר נוכח משקלם המצטבר: ראשית, הטענה בדבר כשלון תמורה הועלתה לראשונה בשלב מאוחר מאוד באורח הנראה על פניו כבלתי אמין. זאת, כאשר לפני כן התבקשו הארכות לתשלום הקבוע בהסכם הרכישה וכאשר המערערת התנהלה באורח הסותר את טענותיה לפני בית המשפט המחוזי; שנית, עמדת המערערת מתעלמת במפגיע מסעיף 6.2 בהסכם הרכישה, המאפשר למשיב 1 למכור מתוך המלאי, כאשר היותו של הממכר כפוף לתניית "as is" לפי סעיף 7 להסכם הרכישה. נוכח זאת נקבע כי לכל היותר, יכולה הייתה המערערת להעלות בדיעבד סוגיות הכרוכות בהתחשבנות, כאשר בסעיף 6.3 להסכם הרכישה נקבע במפורש כי זו תבוצע לאחר תשלום התמורה, אולם בוודאי שאין במכירה מתוך המלאי על ידי המשיב 1 הפרה כלשהי המאפשרת למערערת לא לשלם את התמורה המוסכמת פעם אחר פעם ולעשות בכך דין לעצמה; ושלישית, במישור העובדתי טענות המערערת נמצאו מתחמקות, לא אמינות ונגועות בסתירות.

כמו כן, נקבע כי עדות המערער והיעדר הכיסוי להמחאות המערערת מחזקים את החשד כי היא לא שילמה את התמורה בשל קשייה הכלכליים וכי בדיעבד מנסה המערערת להמציא יש מאין עילות משפטיות שיצדיקו את ההפרה היסודית שחטאה בה. לעניין זה הדגיש בית המשפט המחוזי כי המערערת ניגשה מרצונה החופשי לרכוש נכסים של חברה חדלת פירעון.

נוכח כל האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי כי דין הבקשה להתקבל, כולל בחלקה הנוגע לערבותו האישית של המערער.

מכאן הערעור שלפנינו.

3.            לשם השלמת התמונה יצויין כי במסגרת הערעור הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 2.8.2009, בכפוף לתנאי שיפורט לעיל. בהחלטת השופטת א' פרוקצ'יה נקבע שהמערערים נקטו בקו טיעון עובדתי ומשכך אין לומר שסיכויי הערעור טובים. כן נקבע כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המערערים. עם זאת, נקבע כי הסכום אותו חייבים המערערים לשלם על פי פסק הדין ישולם למשיב 1, אך יוחזק בנאמנות בקופת הפירוק עד להכרעה בערעור.

נימוקי הערעור

4.             המערערים טוענים - באמצעות בא כוחם, עו"ד שמואל אריאלי - כי חתמו על הסכם הרכישה בהסתמך על רשימות המלאי שערך המשיב 1 ואשר צורפו להסכם, לפיהן שווי המלאי עמד על למעלה מ-5.3 מיליון ש"ח, כאשר המערערת התחייבה לשלם עבורו 2.7 מיליון ש"ח. לטענתם, מיום מינוי המשיב 1 ועד למכירת אחרון הפריטים שבמלאי האמור הייתה החזקה הבלעדית במחסני החברה שבפירוק ברשות המשיב 1 בלבד והוא ניצל זאת על מנת למכור, למסור או ליטול מהמלאי ללא כל צורך מבחינת קופת הפירוק ושלא בטובתה. עוד טוענים המערערים כי רק בחודש פברואר 2008 התברר להם שערכו הכספי של המלאי החסר הינו כ-1.7 מיליון ש"ח וכי עד היום מסרב המשיב 1 להסביר כיצד פחת המלאי בסכום משמעותי זה. לטענתם, בעקבות הסכמה אליה הגיעו עם המשיב 1 מכר האחרון בידיעתם בחודשים פברואר ומרץ 2008 פריטים מהמלאי תמורת סך של כ-1.4 מיליון ש"ח אשר שולם לו. המערערים טוענים כי מאחר שהמערערת לא הצליחה לעמוד בלוח הזמנים שנקבע לתשלום התמורה עבור המלאי הם נאלצו לחתום ביום 30.10.2007 על "נספח להסכם המכר" המהווה מבחינתם הרעה משמעותית של תנאי המכר ובסוף דצמבר 2007 מסרה המערערת למשיב 1 שלושה שיקים על סך כולל של 1.5 מיליון ש"ח על חשבון יתרת מחיר המלאי. כל זאת לטענתם כאשר אינם יודעים שלמעלה ממחצית המלאי שנמכר למערערת אינו קיים עוד. המערערים טוענים כי בנסיבות האמורות המערערת לא כיבדה בפועל את השיקים, ולא הייתה חייבת לכבדם, שכן נוכח הקטנת כמות המלאי לא היה המשיב 1 זכאי לסכום המגולם בהם. לטענתם, ביום 10.2.2008 גילו אודות החוסר במלאי וביקשו מהמשיב 1 לבצע בדיקה של ההתחשבנות ביניהם, אולם הוא סירב לכך ועתר לבית המשפט של הפירוק בדרך של בקשה למתן הוראות.

5.             לטענת המערערים, התנהלות המשיב 1 לפני בית המשפט המחוזי לקתה בחוסר תום לב מאחר שלא גילה לבית המשפט אודות היקף המלאי שנמכר ולא כלל בחשבון שהציג את סכום התקבולים שגבה ממכירת המלאי לרוכשים אחרים. עוד טוענים המערערים כי המשיב 1 לא הגיש כל תצהיר לתמיכה בבקשתו ואף נמנע מלחקור את עדי המערערים. כמו כן,  לטענתם שגה בית המשפט המחוזי בכך שהשתית את פסק דינו על שלילת מהימנות עדות המערער, וזאת מאחר שלא הביא בחשבון שפניותיו אל המשיב 1 לדחיית התשלום נעשו בטרם שנודע לו שמלאי בשווי האמור נעלם. זאת ועוד, טוענים המערערים כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנותו את טענותיהם כטענות לכישלון תמורה באשר לכמות המלאי שנמכרה למערערת. נוכח כל זאת טוענים המערערים כי היה לכל הפחות מקום להורות למשיב 1 להציג את ההתחשבנות עם המערערת וכי לא היה ראוי לקיים את ההליך כלפי המערער כערב על דרך של בקשה למתן הוראות, שכן נסיבות המקרה חייבו הגשת תובענה רגילה, שבה ניתן היה לאלץ את המשיב 1 לגלות את הפריטים שסירב לגלותם.

6.             נוכח האמור לעיל מבקשים המערערים כי בית משפט זה יקבל את הערעור ויבטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

תגובת המשיב 1

7.             תחילה מציין המשיב 1 כי הסכם הרכישה אושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 5.9.2007. המשיב 1 טוען - בעצמו ובאמצעות בא כוחו, עו"ד זוהר פדובה - כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי מבוסס, רובו ככולו, על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות, אשר לפי ההלכה ערכאת הערעור נמנעת מלהתערב בהם למעט במקרים חריגים ביותר ושמקרה זה אינו נמנה עליהם. עוד טוען המשיב 1 כי טענת המערערים לכשלון תמורה נקבעה כלא אמינה וכסותרת את התנהלותם.

8.             כמו כן, לטענתו הוא מכר סחורות ומלאי בהתאם להוראות הסכם הרכישה ועל כן אין בסיס לטענת המערערים שפעולותיו מהוות הפרת הסכם. עוד לטענת המשיב 1, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי לכל היותר הייתה יכולה המערערת להעלות בדיעבד סוגיות הכרוכות בהתחשבנות, אם כי נקבע בהסכם הרכישה במפורש כי ההתחשבנות תבוצע לאחר תשלום התמורה. לעניין זה מציין המשיב 1 כי בימים אלו מתבררת בבית המשפט המחוזי תביעה שעניינה ההתחשבנות האמורה וזאת לאחר שהמערערים שילמו את מלוא התמורה.

9.             בנוסף, טוען המשיב 1 כי אין יסוד לטענת המערערים כי בית המשפט המחוזי לא היה מוסמך לדון בבקשה שהגיש, מהטעמים הבאים: ראשית, מדובר בטענה חדשה הנטענת לראשונה במסגרת הערעור; שנית, נקבע בפסיקה כי לבית המשפט של פירוק סמכות רחבה וכי מסגרת של בקשה למתן הוראות הולמת כל עוד בירור העובדות פשוט ולא נגרם לאיש מהמתדיינים עוול בשל דרך הדיון שנבחרה. לעניין זה מציין המשיב 1 כי אין כל מחלוקת עובדתית באשר לערבותו של המערער לחיובי המערערת; ושלישית, בית המשפט המחוזי קבע, ובצדק, כי הסכם הרכישה הופר על ידי המערערים וכי המערערת מנסה להמציא יש מאין עילות משפטיות שיצדיקו את הפרתה היסודית. כמו כן, טוען המשיב 1 כי הוא פטור מהגשת תצהיר במסגרת הבקשה.